הקמע

 בס"ד

חפצים וחפצות אהובים שליי חזרתי לעוד בלוג!

היום אשתף אתכם במשהו שריגש אותי עד מאוד בספר.

בתחילת הספר מסופר על סול שלא נבחרה לתפקיד הראשי בהצגה הגדולה, אלא לניצבת.

חברתה הטובה דניאל, ניסתה לנחמה שוב ושוב, אבל סול לא הקשיבה. באחד הימים, דניאל שלחה אל סול מעטפה. 

במעטפה הייתה יריעת בד ועליה כוכבים. סול לא הבינה את המשמעות של מתנה זו. 

כשהיה פיגוע, דיווחו המון בטלווזיה על מצב הפגועים, הזירה, המחבלים וכו'. וכל הזמן ראיינו שוטר, בדרגת ניצב. על כתפו הייתה

יריעת בד דומה לזאת שדניאל שלחה לסול. זה המסר! סול הבינה מה דניאל ניסתה להגיד. 

דניאל ניסתה להגיד לסול שניצב, לא שונה במשמעותו לתפקידי המשנה, או לתפקיד הראשי. תלוי איך משחקים אותו. 

אין תפקידים קטנים, יש משחק קטן. וסול ממש לא משחקת קטן. סול שחקנית מצויינת. דניאל נתנה לה מחווה יפה שמשמעותה

יפה כפליים. סול התרגשה.

עכשיו נקפוץ לקטע אחר בספר, הקטע של אורלי. אחרי שסול פגשה את אורלי והכירה אותה ואת סיפורה, היא נתנה לה את 

אותה יריעה. זאת שנתנה לה דניאל. בניגוד לסול, אורלי ישר זיהתה מה אותה יריעה אומרת, על פי היכרותה עם משטרת 

ישראך. אורלי לא הבינה למה סול מביאה לה את זה, היא רוצה להסגיר אותה? סול הסבירה לאורלי שזה קמע, שעזר לה

ברגעים הקשים. אורלי התרגשה ושמרה את אותה יריעה. 

לאחר שהשופט גזר את גזר דינה של אורלי, היא הביאה לו את אותה יריעה ואמרה: 

"זה הקמע שלי. הוא עזר לי כשהתקשיתי. עכשיו מצבי השתפר. אולי בזכותו, אולי לא. תביא את זה לילד אחר, שיזדקק לזה"

מה אותה יריעת בד יכולה לעשות.. אז מהו המסר? אין תפקידים קטנים. אין אנשים קטנים. אין דבר שאי אפשר לצאת ממנו.

חפשו את הדרך, תמיד יש דרך. רק צריך למצוא אותה, ולפעמים הקב"ה מאתגר אותנו קצת. אבל אסור להתייאש. זכרו😉

נהניתי מאוד לשתף את הבלוג הזה, מקווה שגם אתם. ניפגש בבלוג הבא:)